אז קודם כל ולפני הכל – מתייעצים עם עורך דין פלילי.  

אז למה לפעמים אנחנו מוותרים על הזכות? [התשובה: כי כולם עושים טעויות]

קיימים סוגים שונים של נחקרים, מחשבות ושיקול דעת. הנפוצים מבניהם:

לא עשיתי שום דבר לא בסדר ולכן אין לי צורך בעו"ד

מדובר בעניין פעוט או חסר משמעות ("למה בכלל שהמשטרה תתעסק בזה?") ולכן אני לא זקוק לייעוץ (אלו אף פעמים רבות מודים במיוחס להם ולעיתים ומבלי לשים לב, ביותר ממנו.)

• אחרים יודעים בפירוש כי עליהם לשמור על זכות השתיקה (יעוץ משפטי הוליוודי אשר כולנו קיבלנו בשלב כזה או אחר של חיינו), כאשר לעיתים זו בהחלט הדרך הנכונה ללכת, אך בפעמים אחרות דווקא מסירת גרסה יכולה לסייע להם.

ולפעמים אלו הלחץ והבלבול בהם שרויים הם שמביאים לוויתור על הזכות – ודווקא במצב נפשי מורכב זה, החשיבות היתרה של התייעצות עם איש מקצוע.

• לעיתים זה החשש מפני להראות אשם לו תבקש לממש את זכותך להיוועץ בעו"ד, ובפרט כאשר לעיתים נרמז ע"י חוקרי המשטרה כי באמת, אין בכך צורך.

אל תטעו – יש בכך צורך.

ולמה?

בייעוץ נכון יש כדי להשפיע באופן משמעותי על המשך ההליך הפלילי ותוצאותיו.

לעיתים רבות, ייעוץ זה הוא ההבדל בין סגירת התיק לבין הגשת כתב אישום, יש לו השפעות גם על עילת הסגירה ובוודאי השפעות רבות על הליך המעצר ועצם קיומו.

אין נוסחת קסם אחת.

ייעוץ לפני חקירה משתנה בהתאם לנסיבות התיק הרלוונטי – לפעמים נכון למסור גרסה ולעיתים נכון לשמור על זכות השתיקה (לפעמים גם ב"מחיר" של מספר ימי מעצר נוספים) והכל מתוך ראייה כוללת של מצב הדברים הנתון ותוך ידוע הנחקר על זכויותיו, הוראות החוק והכנתו למתן עדות מיטיבה והתמודדות עם תרגילי חקירה. 

ובכל זאת – כמה כללי אצבע

במידה ועד כה לא שוכנעתם, נחזור ונאמר כי  ברצונכם להתייעץ עם עורך דין. אלו המילים הראשונות שיש לומר לחוקר [וגם האחרונות – עד מתן הייעוץ.]